התשובה לכך היא פשוטה: הפתרון לחרדה הוא לא לנסות להירגע! חרדה פועלת בצורה פרדוקסלית: ככל שאנחנו מנסים לדחות אותה, להעלים אותה, להרגיע את עצמנו- כך היא גדלה ומתחזקת, תופסת יותר מקום ומאיימת עלינו יותר. מאידך, ככל שאנחנו דווקא לא מנסים להירגע, אלא לקבל אותה ואף להעצים אותה, היא הולכת ודועכת.

איך זה עובד בעצם? תחשוב שאתה תלמיד בבית הספר, וכל יום שבו אתה מגיע לבית הספר מקבל את פניך בריון מעצבן. הוא מקלל אותך, מציק לך, "יורד עליך" ולא עוזב אותך במנוחה. מה תהיה התגובה הטבעית שלך להצקות הללו? בדרך כלל עלבון, ניסיונות לברוח ולהסתתר, אולי ניסיון לצעוק עליו "עזוב אותי במנוחה!" או אפילו להחזיר לו באותו מטבע. הבעיה היא, שכל הניסיונות האלה אינם יעילים. הבריון המעצבן ימשיך להציק לך, ואפילו יגביר את ניסיונותיו לפגוע, מאחר שהוא נוכח לדעת שהניסיונות שלו מצליחים.

אולם, מה יקרה אם תגיב בצורה הפוכה מהאינסטינקט שלך? אם במקום לנסות לברוח מהבריון ולצעוק עליו "עזוב אותי!" תנסה לומר לו: "בוא הנה, אתה מוזמן להמשיך ולהציק לי, זה לא מפריע לי בכלל"? סביר להניח שהבריון יופתע, יתבלבל, ולאחר זמן קצר יילך לדרכו במחשבה ש"לא כיף להציק לילד כזה".

איך כל זה קשור לחרדה? חשוב לדעת, שהחרדה פועלת באותה צורה בדיוק! כשאנחנו מנסים לדחות אותה, לברוח ממנה, או להילחם בה בכל הכוח, זה רק מגביר אותה ונותן לה יתרון עלינו. מצד שני, כשאנחנו מקבלים אותה, ואפילו מפעילים אותה באופן מכוון לעיתים, היא "מבינה" שאנחנו לא פוחדים ממנה, ולכן אין בה טעם והיא לא נשארת איתנו.

כך בדיוק עובד הטיפול בחרדה. במהלך הטיפול, באמצעות טכניקות שונות, אנחנו לומדים לקבל את החרדה ולא לדחות אותה. לחיות עם הסימפטומים, ואפילו להעצים אותם, ולא לברוח מהם ולנסות להרגיע אותם בכוח. רק בצורה כזו, טיפול בחרדה יצליח להעלים את החרדה לחלוטין, כך שהיא "תבין" שאין לה מה לחפש פה יותר ולא תשוב לבקר אותך.