הסובלים מהפרעת אכילה זו מנסים באופן מתמיד לרזות, ולכן אכילתם מועטה מאוד. הסכנה בהפרעה זו היא הגעה למצב של תת תזונה מסכנת חיים. בנוסף למניעת האכילה, קיים סוג של אנורקסיה נרווזה שכולל התנהגות מפצה: הקאות מכוונות, שימוש במשלשלים, פעילות ספורטיבית מופרזת וכדומה. רוב הסובלים מההפרעה הן נשים (פי 20 מגברים). הסובלים מההפרעה מדווחים כי מניעת האכילה מקנה להם תחושה של שליטה משמעותית בגופם ובהתנהגותם. בשלבים מתקדמים של ההפרעה, תחושת השליטה אובדת, מאחר שהסובל מההפרעה מתקשה לאכול יותר משרגיל, גם אם הוא מנסה לעשת זאת. שכיחותה של ההפרעה היא בין חצי אחוז לאחוז אחד מהאוכלוסיה.
הפרעת אכילה זו מאופיינת בהתקפי אכילה (בולמוסי אכילה), ולאחר מכן התנהגות מפצה, כגון הקאות, שלשולים וכו'. בדומה לאנורקסיה נרווזה, גם הסובלים מהפרעה זו מנסים באופן מתמיד לרזות בשל דימוי גוף שגוי, ורוב הסובלים הן נשים. פעמים רבות, הסובלים מההפרעה אינם מגיעים למצב של תת משקל, מאחר שבולמוסי האכילה מאזנים את ההתנהגות המפצה. עם זאת, ההפרעה יכולה לגרום נזקים לגוף, כגון בעיות שיניים קשות עקב ההקאות החוזרות והנשנות, נשירת שיער, אולקוס ועוד. שכיחותה של ההפרעה היא גבוהה הרבה יותר משכיחותה של אנורקסיה: בין 1-3 אחוזים מהאוכלוסיה, כאשר משערים כי השכיחות בפועל גבוהה הרבה יותר, וקיימים מקרים רבים שאינם מדווחים. בהערכה גסה, ניתן לומר כי בכל כיתה מלאה תלמידים קיימ/ת לפחות נער/ה אחת שסובל/ת מהפרעת אכילה מסוג אנורקסיה או בולמיה.
הסובלים מהפרעת אכילה זו סובלים מבולמוסי אכילה חוזרים ונשנים, ללא התנהגות מפצה. הם אינם מנסים לרזות, אלא קיימת בעיה של תיאבון מוגבר ושל שליטה בדחפים, ולעתים קיים שימוש באכילה המוגזמת כדי להרגיע מתחים ולחצים. התוצאה יכולה להיות משקל עודף והרגשה לא טובה לאחר הבולמוס, וכתוצאה מכך קשיים נפשיים נוספים. השמנת יתר: השמנת יתר מוגדרת כעודף משקל של לפחות 20 אחוז מהמשקל התקין של אותו אדם. השמנת יתר נכללת כהפרעה במדריך הבריטי לסיווג הפרעות נפשיות (ICD), אך אינה נכללת במדריך האמריקני (DSM). שכיחות הבעיה שונה במדינות שונות, ובארץ שיעור הסובלים מעודף משקל או מהשמנת יתר קרוב ל- 50. הבעיה מתאפיינת באכילה מופרזת, תיאבון מוגבר בדרך כלל, והרגלי אכילה שמזיקים לבריאות. השמנת יתר יכולה לגרום, בנוסף לנזקים הבריאותיים, לפגיעה בביטחון העצמי ובהערכה העצמית, חרדות ודיכאון.