טיפול בהתקפי חרדה בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT)

בנוסף, נערך מיפוי של המחשבות וההתנהגויות סביב התקף חרדה, כגון המחשבות סביב הסימפטומים הפיזיים: "אני אתעלף", "אני אקבל התקף לב" וכו'; וכן המחשבות בנוסח "מה יקרה אם אקבל התקף חרדה היום? אסור שזה יקרה". לאחר מכן, מתבצע תהליך פסיכו- חינוכי, בו המטופל לומד להבין את התהליך המתרחש בגופו ובנפשו לפני, במהלך ולאחר התקף חרדה.  הוא לומד להבין מדוע התקפי חרדה מתרחשים, ומה משמעותם של הסימפטומים הפיזיים. המטפל מלמד את המטופל ש"הפחד מהפחד" הוא זה שלמעשה משמר את החרדה, ואינו מאפשר למטופל לנהל חיים רגילים. המטופל יגלה בהמשך התהליך שלמעשה, ה"פחד מהפחד" הוא זה שגורם להתקפי חרדה לחזור על עצמם במקום לדעוך כליל. בנוסף, הרצון העז להימנע בכל מחיר מהתקפי חרדה גורם להימנעויות מסוגים שונים (לדוגמא- לא להשתמש במעליות, לא ללכת לקניונים). ההימנעויות מגבילות את אורח החיים של הסובל, וכן משמרות את התקפי החרדה- משום שהוא לא מתמודד עם החרדה וממשיך לפחד ממנה. בחלקו הקוגניטיבי של הטיפול בהתקפי חרדה, המטפל עוזר למטופל להבין, שכמו בטיפול בהפרעות חרדה אחרות, החשיפה לחרדה היא אינה מסוכנת. בהפרעת פאניקה קיימת תשומת לב מיוחדת לסימפטומים של התקפי חרדה, והם נוטים להתפרש כבעיות גופניות אמיתיות. המטפל עוזר למטופל ללמוד על פירושם האמיתי של הסימפטומים, ולמצוא מחשבות הגיוניות לגבי התחושות הגופניות המאפיינות התקף חרדה, לדוגמא:"דפיקות לב מואצות אינן מעידות על התקף לב, אלא על פחד או על מאמץ פיזי""נשימת יתר מעידה דווקא על עודף חמצן ולא על חוסר בחמצן""כאשר יש חרדה, לחץ הדם עולה, ולכן אין סיכוי להתעלף"

כאשר המטופל מבין שהסימפטומים של התקף חרדה אינם מסוכנים, הוא מנגלה יותר נכונות להיחשף לחרדה ואף לחוות התקפי חרדה, וה"פחד מהפחד" מתחיל לרדת. בנוסף, המטופל לומד שהחשיפה לחרדה (ולמצבים המעוררים אותה) היא הכרחית על מנת להפחית את החרדה: כאשר המטופל לומד להתמודד עם הסימפטומים שלו, לקבל אותם ולא לפחד מהם, החרדה תרד בסופו של דבר תוך כדי הסיטואציה. בניגוד לכך, כאשר המטופל "בורח" מהסיטואציה ומהחרדה, כפי שרגיל לעשות, הוא לא נותן הזדמנות לחרדה לִפחות באופן טבעי, ולכן אינו חווה את הירידה בחרדה תוך כדי הסיטואציה המפחידה. לכן, אין פלא שהוא ממשיך לפחד מהסיטואציות מעוררות החרדה, ולקבל התקפי חרדה. בחלקו ההתנהגותי של הטיפול בהתקפי חרדה, מתבצעת חשיפה הדרגתית לסיטואציות המפחידות עבור המטופל, שהוא בדרך כלל נמנע מהן. המטרה היא להביא לכך שהמטופל יחווה חרדה, ואולי יחווה התקפי חרדה. תהליך זה נעשה מתוך ההבנה שהסמיפטומים של התקפי חרדה אינם מסוכנים, אין מה לפחד מהחרדה ואפילו רצוי לחוות אותה, על מנת ללמוד להתמודד איתה טוב יותר ולא "לברוח" ממנה. המטופל בוחר קודם כל את הסיטואציות הקלות יותר בעבורו, וכך יותר קל לו להיחשף אליהן- ביחד עם המטפל ו/או בבית (באופן עצמאי או בעזרת בן משפחה). בהמשך, המטופל מתקדם לסיטואציות קשות יותר, ולקראת סוף הטיפול מוצא עצמו נחשף לסיטואציות שבתחילה לא העז אפילו לחשוב על חשיפה אליהן. התקפי החרדה הולכים ופוחתים בתדירותם ובעוצמתם, ולקראת סוף הטיפול המטופל כבר אינו חווה התקפי חרדה כלל. חשוב יותר, הוא אינו פוחד יותר מקבלת התקפי חרדה, משום שהוא יודע להתמודד איתם באם יופיעו. במקביל לעבודה על התקפי חרדה, נעשית פעמים רבות עבודה התנהגותית על הפחתת הלחץ ("סטרס") הכללי של חיי היום יום. אנשים הסובלים מהתקפי חרדה ומהפרעות חרדה בכלל, בדרך כלל מדווחים גם על לחץ גבוה בחיי היום- יום שלהם. רובם אינם מנהלים אורח חיים רגוע, ונוטים לחוות לחץ במצבים רבים. לכן, הטיפול בהתקפי חרדה מתמקד גם בשינוי אורח החיים ואימוץ הרגלים בריאים יותר, כגון: תרגילי הרפיה, עשיית דברים לאט וללא לחץ, דיבור איטי יותר, עשיית דברים מהנים, מיקוד תשומת הלב בפרטים קטנים תוך כדי עשייה והתבוננות בפרטים כאשר אין עשייה. אפשר לשלב גם עבודה קוגניטיבית על הפחתת מחשבות מעוררות לחץ, שיפחיתו גם לחץ וגם התקפי חרדה.אורח החיים הרגוע יותר תורם להפחתת הלחץ הכללי של חיי היום- יום של המטופל, וכאשר הוא הופך לאדם רגוע יותר, גם רמת החרדה הכללית שלו פוחתת, וכפועל יוצא, הוא חווה פחות ופחות התקפי חרדה.