טיפול ב- OCD: שלב ההכנה לחשיפה

בשלב הראשון של הטיפול ב- OCD, נערך מיפוי של כל הטקסים אותם מבצע המטופל: אילו טקסים מבצע, כמה פעמים ביום הוא מבצע אותם, כמה זמן הם לוקחים ועד כמה מפריעים לו בחייו. בנוסף, המטופל מתבקש לאתר את המחשבות המדוייקות שמניעות את הטקסים, לדוגמא: "אני חייב לשטוף ידיים עכשיו בצורה יסודית, אחרת אחלה במחלה נוראה"; "אני לא מרגיש שידיי נקיות מספיק, לכן עליי לשטוף אותן עוד כמה דקות (אחרת אחלה במחלה נוראה)"; "אני לא בטוח שהדלת נעולה, לכן אבדוק שוב (אחרת יקרה משהו נורא)".בשלב זה של הטיפול ב- OCD, המטפל עוזר למטופל להגיע להבנה שחרדה נגרמת מהמחשבות הטורדניות, והצורך להימנע בכל מחיר מהחרדה (שהוא מחשבה בפני עצמה) הוא זה שגורם לטקסים ומשמר את ה- OCD. לפיכך, העבודה הקוגניטבית הראשונית בטיפול ב- OCD קשורה לצורך להימנע מהחרדה. כלומר, המחשבה: "אני חייב להימנע מחרדה בכל מחיר". המטפל והמטופל מפריכים משפט זה ומחליפים אותו במשפט הגיוני יותר, כגון: "זה בסדר לחוות חרדה, החרדה כשלעצמה לא תהרוג אותי"; "אני מסוגל לשאת חרדה", וחשוב מכל- "אני חייב לחוות חרדה על מנת להתגבר על ה- OCD".

חלק נוסף של הטיפול ב- OCD עוסק במחשבות העומדות מאחורי הטקסים, כגון: "אסור לי לקחת סיכון בשום אופן". כל שהאמונה של הסובל מ- OCD במחשבות הללו חזקה יותר, כך תהיה לו פחות מוטיבציה להפחית את הטקסים ולעבור את תהליך הטיפול ההתנהגותי (שיפורט בהמשך). לכן, המטפל עוזר למטופל להפחית את מידת האמונה שלו במחשבות הללו, ולאמץ משפטים הגיוניים כגון: "נכון שחשוב לי להימנע מסיכון, אך חשוב לי יותר לחיות חיים נורמליים ולא לתת לטקסים להשתלט על חיי, ולכן אני מסכים לנסות להפחית אותם". לפיכך, המוטו בטיפול ב- OCD הוא "אין סיכוי בלי סיכון". כלומר, בטיפול ב- OCD חייבים לקחת סיכונים ולהתמודד עם חוסר הוודאות, כדי להיפטר מה- OCD.