טיפול ב- OCD: שלב החשיפה והפחתת הטקסים

לאחר שהמטופל מסכים לחוות חרדה ומבין שהחוויה הכרחית כדי להשיג תוצאה טיפולית, מתחיל תהליך של חשיפה. זהו החלק ההתנהגותי של הטיפול ב- OCD. בטכניקה זו, נחשף המטופל (בדרך כלל באופן הדרגתי ומבוקר) למצבים שמעוררים אצלו חרדה יותר מכל- למשל, לכלוך. המטפל מדגים למטופל כיצד נחשפים ללכלוך (למשל- מפיל דבר מאכל על הרצפה ואוכל אותו), ומבקש מהמטופל להיחשף בעצמו, בדרך כלל למצבים קלים יותר (לדוגמא: אכילה ללא שטיפת ידיים, או אחרי שטיפה קלה בלבד), שנעשים קשים יותר בהדרגה. בסופו של דבר, המטופל מצליח להיחשף למצבים "קשים" (גם במהלך הפגישות וגם בבית), כגון אכילה מהרצפה, דבר המפחית באופן משמעותי את הצורך שלו לבצע את הטקסים. זאת משום, שחרדתו מלכלוך פחתה בעקבות החשיפה, והיא חדלה להניע את הטקסים ולשמר את ה- OCD.

בנוסף לחשיפה, בטיפול ב- OCD נעשית הפחתה הדרגתית של הטקסים. לדוגמא: אדם השוטף ידיים 15 דקות בכל פעם, יתבקש לשטוף בשלב הראשון רק כ-10 דקות (תוך מדידת זמן), וניתן גם להפחית את מספר הפעמים ביום בהן עושה זאת. אדם הבודק את מנעול הדלת ביציאתו מהבית 17 פעמים, יתבקש גם הוא להפחית בהדרגה את מספר הפעמים בהתאם ליכולתו, וכן הלאה. שיטה זו יעילה מאוד להפחתת הטקסים עד לחיסולם.