תכונה נוספת של מחשבות טורדניות, שמבדילה אותן ממחשבות מפחידות שאינן מחשבות טורדניות, היא העובדה, שהן אינן מגיבות לקול ההיגיון. הסיבה לכך היא, שלמחשבות טורדניות מאפיין מיוחד, והוא הסָפֵק. נסו, למשל, לומר לאדם שפוחד מחיידקים או ממחלות מסוימות, שהסיכוי שלו לחלות במחלה הוא מאוד מאוד קטן. האדם, הסובל ממחשבות טורדניות, אינו מוכן לקחת אפילו סיכון של 0.000001 אחוז שהמחשבה שלו תתממש. לכן, גם אם הוא מכיר במידה מסוימת בחוסר ההיגיון שבמחשבות טורדניות, עדיין, הסיכוי הנמוך שהמחשבה היא הגיונית, אינו מאפשר לו לקחת את הסיכון הזה. כלומר, הוא מטיל ספק בטענה ההגיונית, וסיכון, גם קטן, פירושו ספק גדול. לפיכך, הוא ממשיך לשטוף ידיים שוב ושוב ושוב. "הספק" מתבטא גם כאשר ביצענו פעולה מסוימת, ואנחנו לא בטוחים לגמרי בביצוע שלה. המחשבות הטורדניות יכולות להיות: "האם באמת בדקתי כמו שצריך?" "האם באמת זה נקי?" "האם אני בטוח במאה אחוז שלא ראיתי שם דם?" וכדומה.